בשביל ראשונים
תחנה ראשונה: בית פומר ועמדת השמירה– אסתר כהן.
בית פומר הוא בית הלבנים השני בקדימה, נבנה בשנת 1934.
גג הבית היה אחד מארבע עמדות השמירה של קדימה. מגג הבית צפו חברי ההגנה במשמרות על היישוב, מפני פורעים ערבים שהגיעו מכל הסביבה.
בבית זה גרה היום גברת אסתר כהן, בתו של מר פומר. משפחת פומר הייתה בין ראשוני המייסדים. גברת כהן עלתה עם הוריה מגרמניה בהיותה בת 7. האב, מר פומר, קנה חלקת אדמה די גדולה בצפון המושבה, סמוך ליער של היום. כיון שהיו בעלי אמצעים, בנה בית מאבן על מגרשו, דבר שהיה נדיר. רוב הבתים היו אז צריפים. מר פומר עבד בעבודות מזדמנות כגון: פרדסים, עזרה טכנית למשקים וגם במחנה בריטי שהיה בסמוך. בסופו של דבר התגייס לצבא הבריטי ושירת שנים רבות כקצין.
תחנה שנייה: משפחת לנדסברגר – מוטק'ה ונעמי וייסברוד.
משפחת לנדסברג הייתה מהראשונות שהתיישבו בקדימה.
בחצר הבית נמצא הצריף בו גרה המשפחה ועצי האקליפטוס הגבוהים ניטעו בשנות ה – 30 המאוחרות. את משתלות העצים גידלו בחצר ביתם, גד ויהודית פלק.
תחנה שלישית: בריכות המים – דינה זאבי.
בתקופת * מאורעות 1936 – 1939, תושבי קדימה נאלצו לפטר את השומרים הערבים מאחר ולא היה ניתן לסמוך עליהם יותר. תושבי הכפר היו מנותקים משאר הישובים בסביבה.
מפקדת ההגנה הייתה בתל-מונד וחברי ההגנה מקדימה נאלצו להגיע כל יום למפקדה, על מנת לקבל הנחיות כיצד לנהוג בהמשך.
לדוגמא: ניתנה הוראה לאסוף קש ולהכין ערימה על יד בריכת המים ובמקרה של סכנה וצורך בהזעקת עזרה, יש להצית את הקש על מנת להחיש סיוע למקום.
בשנת 1938 הגיע מדריך שלימד את בני הדור בגילאי 13-14 איתות. את תחנת האיתות הציבו במקום גבוה ביותר בקדימה, מעל בריכת המים. וכך התאפשר הקשר עם יישובי הסביבה: אבן יהודה, תל-מונד, צור משה וגאולים. האיתות נועד לברר האם ישנם בעיות או מצוקות בישובים.
בלילה נערך האיתות בעזרת פנס, וביום בדגלים ומראות מחזירות אור בשיטת המורס. נערים שמרו בתורנויות, שנים בכל משמרת.
מספרת תושבת המקום דינה זאבי: "התקופה הייתה קשה. באזור הרגישו היטב את מאורעות 1938, כל ילדי בית הספר למדו איתות, מורס ודגלים. אמצעי ששימש לקשר עם הסביבה. עברנו קורס איתות בצור-משה. למדנו להשתמש ברובה ושובצנו בסידורי שמירה בלילות".
*המאורעות מציינים תקופה בה הערבים תקפו את היישוב היהודי בארץ. המאורעות לוו ברצח בהצתת יערות ובעקירת פרדסים. בשלוש שנות המאורעות נרצחו למעלה מ- 50 יהודים ומספר רב מאוד של פצועים. פגיעה ברכוש באה בדרך של התנפלות כנופיות על בתי יהודים, שריפת בתים על תכולתם, הצתת יערות, שדות ועקירת פרדסים. הכנופיות תקפו עורקי תחבורה ראשיים במטרה לשתק את התחבורה העברית ולשבש את חיי היום יום של היישוב. הן התמקדו בהטרדת היישובים ממטולה ועד לנגב הצפוני.
תחנה רביעית: ביה"ס הראשון ביישוב – ברחוב חנקין, היכן שהיום הגן – ע"ש ברכה לפיד (דינה זאבי, אסתר כהן).
עד להקמתו של בית-הספר הראשון, נהגו ילדי קדימה הראשונים ללמוד בתל-מונד, לשם היו מגיעים בעגלה רתומה לסוס.
למשפחת צ'ייקו הייתה עגלה וסוס, הוא עבד כשומר וגם בחריש. מר צ'ייקו הסיע את הילדים לתל-מונד. קשה היה לתלמידים להתרכז בשעת הלימודים. הקימה בשעת בוקר כה מוקדמת גרמה לעייפות בקרב הילדים, מה עוד, שלא פעם נאלצו לדחוף את העגלה ששקעה בחולות וכך, עייפים ומיוזעים, התחילו את יום הלימודים ולא תמיד בהצלחה רבה. לכן, הוועד המקומי עשה מאמץ כדי שילדי קדימה יוכלו ללמוד במקום.
בשנת 1936 נוסד למעשה ביה"ס הראשון ביישוב. המבנה היה אמנם רק צריף, אך הדבר גרם לשמחה גדולה בקרב התלמידים והוריהם.
בשנת 1936 נוסד למעשה ביה"ס הראשון ביישוב. המבנה היה אמנם רק צריף, אך הדבר גרם לשמחה גדולה בקרב התלמידים והוריהם.
תחנה חמישית: רחוב חנקין.
יהושע חנקין – גואל אדמת ישראל. נולד בשנת 1865 ונפטר בשנת 1945.
בגיל 17 עלה ארצה עם אביו, מראשוני החלוצים. משנת 1972 החל לעסוק בגאולת הקרקע בארץ. הוא גאל שטחים גדולים בשליחות הקרן הקיימת לישראל.
כמנהל החברה "הכשרת הישוב" קנה את אדמות עמק יזרעאל, עמק-חפר, עמק זבולון, אדמת החולה וייסד את היישובים: גן-חיים, קדימה ויקנעם.
את אדמות קדימה רכש חנקין מידי ערביי קלנסווה, בעזרת * מוכתר הכפר – נטור.
מאות אלפי הדונמים שרכש מידי הערבים הפכו ליישובים עברים פורחים. יהושע חנקין הוא מן הבולטים במגשימי הציונות המעשית. קדימה נרכשה ונוסדה בשנת 1933.
מספרים שלאחר רכישת הקרקע מידי הערבים אמר חנקין: "צעדנו עוד צעד אחד קדימה" ומכאן שמה של קדימה.
* מוכתר – נבחר של כפר או עיר שתפקידו להביא לידיעת הממשלה את ענייני המקום ולייצג אותו.
תחנה שישית: עמדת שמירה ממלחמת השחרור.
בתקופת המרד הערבי (1936-9) הייתה קדימה נתונה להתקפות מצד כנופיות ערביות. צריפי הכפר היו מפוזרים ולכן הוקמו 4 עמדות שמירה בפינות היישוב, בהן שמרו בלילה תושבי היישוב.
עמדת שמירה זו הוקמה לפני מלחמת השחרור כדי להגן על היישוב מפני צבאות האויב.
תחנה שביעית: גן- ציפורה – על שם ציפורה אנדולט (יענקל'ה אנדולט)
גן השעשועים הראשון שהוקם במושבה. נתרם ע"י משפחת אנדולט. בגן יש במהעליה ערכו מסיבות ואירועים קהילתיים.
תחנה שמינית: המחלבה, הרפת המרכזית והסילו.
חקלאי קדימה הראשונים שגידלו פרות סבלו מאוד מהשכנים הערבים אשר התגנבו בלילה וגנבו להם את הפרות.
במסגרת מלחמתם בגניבות, הוקמה רפת מרכזית ובלילה היו החקלאים מביאים את הפרות לרפת ושם נערכה שמירה לילית בסבב על ידי כל החקלאים.
את כדי החלב הביאו החקלאים למחלבה ומשם, במרוכז, שלחו את החלב לכל רחבי הארץ.
הסילו – מקום עשיית תערובת לבעלי החיים, תרנגולות ופרות. את חומרי הגלם הביאו לסילו ושם עיבדו אותם לאוכל מוכן לבעלי החיים. ממול לסילו, בית-כנסת שהיה בית הספר השני בקדימה.
תחנה תשיעית: יד לבנים.
שרגא קנטור ושלמה וסרמן, בנה של הרופאה הראשונה ד"ר סופיה וסרמן, הם הראשונים מבני המקום שנפלו במילוי תפקידם – במלחמת השחרור.
שבועות מספר בטרם החלו הקרבות במלחמת השחרור נפצע שרגא קנטור בתאונת דרכים.
לאחר טיפול בבית החולים חזר לביתו ורגלו פצועה וחבושה. כשהוזעקו חברי *ההגנה בקדימה לצאת לפעולת הקרב בטירה, מיהר גם שרגא להצטרף, למרות היותו פצוע ברגלו. שרגא יצא לקרב ונפצע מיד. סירב להיות למעמסה על חבריו ועמד על כך שיאפשרו לו לחזור בכוחות עצמו לבסיס. אך פצעיו שתתו דם ובדרכו לבסיס מת מפצעיו.
שרגא קנטור גדל וחונך בקדימה, הגיע עם הוריו לקדימה בשנת 1935.
כשפרצה מלחמת השחרור שלמה וסרמן היה בעל משק עצמאי בקדימה. בתור בודד במשק הייתה לו זכות להשתחרר מן הגיוס ולהמשיך לטפל במשקו, אולם הוא סירב לנצל זכות זו והתגייס לצה"ל.
שלמה היה סייר מצטיין. בהיות יחידתו בקו הגבול בשרון, חצה את קווי האויב חמש פעמים במשימות סיור ובפעולה השישית שלו נפל מעבר לקווי האויב. לאחר נסיגת הכוחות העיראקים נתגלה קברו.
שלמה היה בן 19 בנפלו.
המצבה הראשונה הוקמה ב- 1958 כמצבת זיכרון, וב- 1973 הקימות את אנדרטת "יד לבנים".
שלוש תמונות המציינות שינויים באנדרטת יד לבנים. מדי שנה בערב יום הזיכרון נערך כאן טקס זיכרון יישובי בנוכחות קהל רב המגיע לכבד את זכר בני קדימה שנפלו. יהי זכרם ברוך!
* ההגנה – כח הביטחון של היישוב היהודי המאורגן בארץ שפעלו במחתרת בימי המנדט הבריטי.
תחנה עשירית: הצריף של ד"ר וסרמן – הרופאה הראשונה בקדימה.
פרק א' –
1934- הרופאה דר' ורסמן הגיעה לקדימה
1936- הרופאה עברה להתגורר בצריף. זה היה צריף מעץ אותו ציפו בטול להגנה ובידוד מפני הגשם.
הדוקטור גרה בצריף עד יום מותה לצריף הגיעו אנשים מישובים אחרים כדי לקבל טיפול .
בצריף גרו דוקטור וסרמן ובנה שלמה וסרמן שעלו מגרמניה .
פרק ב'-
ב- 1940 התגייס כל הנוער בקדימה להגנה והם נשבעו אמונים בחורשה בין אבן יהודה לתל צור. הם עסקו בהחבאות נשק בסליקים בשמירה ואיתות.
בשנת 1948 התגייס שלמה לצה"ל שלמה והיה למפקד כיתה (מ"כ) תפקידו היה לשבת במשלטים ולשמור על הגבול. תפקיד זה לא עניין את שלמה שלא סבל את השעמום הוא החליט להצטרף לכיתת מודיעין בגדוד 132 . ב 2.11.1948 יצא שלמהלפעולה בטול- כרם ממנה לא חזר. הוא נקבר בבית הקברות בנתניה .
נמצא עד היום, בית מס' 18.
